אסתי גולדפלד
על נסיכים נסיכות וארמונות באוויר

על נסיכים נסיכות וארמונות באוויר

"נסיך של אבא", כך כונה תלמיד כיתה ג' בבית הספר שבו עבדתי. "נסיך של אבא" היה ילד נבון מאוד, יפה תואר, אבל עם קושי בולט בסדר והתארגנות.

אביו זכה לחינוך קפדני במיוחד. בשיחות איתי כיועצת בית הספר סיפר על ילדותו ועל מכות הסרגל שקיבל ממוריו בכפות ידיו, ועל אביו שעודד את מוריו לנהוג בו ביד קשה. כשבגר והפך לאב בעצמו, החליט, כאקט של ריאקציה, להעביר לבנו מסר של קבלה.

"אני אוהב ומקבל את בני ללא תנאי. ככה חינכו את אשתי, אני רואה כמה שהיא בטוחה בעצמה בזכות זה, שההורים שלה כל הזמן העבירו לה מסר כזה," אמר לי.

אף-על-פי שה"נסיך" היה ילד שקט וחביב, אף ילד בכיתה לא רצה לשבת לידו. הוא נהג לפזר את חפציו על השולחן בלי להתחשב בכך שחלק מחפציו זרוקים על הרצפה ועל שולחנותיהם של הסובבים, לעתים קרובות לכלך לחבריו לכיתה את הציוד כאשר שתייה ומזון שלו נשפכו על מרחב הלימוד שלהם, וגם נהג להביא לבית הספר צעצועים קטנים ולשחק איתם בשיעור, והשמיע קולות ורעשים שהפריעו לתלמידים ולמורה.

אביו של ה"נסיך" פנה אליי להתערבות מתוך מצוקה שאף ילד בכיתה לא רוצה לשבת ליד בנו, וגם אף ילד לא רוצה לבלות איתו אחר הצהריים.

לדברי האב, המורה לא עושה מספיק כדי לגבש את הכיתה, מרבה להעיר לבנו ואינה מקבלת את הצורך שלו להביא משחקים לכיתה, שכל מטרתם היא לעודד ילדים אחרים לשחק איתו.

ביקשתי מהאב לספר לי עוד על המשפחה. לדבריו, בבית נהג ה"נסיך" להשליך את תיקו על הרצפה כשחזר מבית הספר, לפזר את הספרים והמחברות על הרצפה, לזרוק שאריות מזון על הרצפה ועל השולחן, בגדיו פזורים בכל חדר וכך גם צעצועיו. אמו נוהגת לאסוף אחריו. האב סיפר בגלוי על חוסר הארגון והסדר, על חוסר הגבולות בבית ועל פיזור החפצים ברחבי הבית. הוא הוסיף שבנו נוהג לשחק במיטתו ולעתים אף לאכול בה, ולא מפריע לו שהמיטה מלאה בשאריות מזון ומשחקים. הוא מנקה ואוסף אחריו משום שהוא "מקבל אותו".

שאלתי את האב אם היה מוכן שילד אחר יפזר חטיפים וצעצועים על מיטת ההורים ולפני שייכנס למיטה ייאלץ לאסוף את שאריות המזון שלו. "בשום אופן לא", אמר האב בהחלטיות. "למה שאני ארשה לילד אחר להיכנס למיטה שלי ועוד לטנף לי אותה באוכל?"

וזאת בדיוק התשובה: למה שילדים אחרים ירשו שאותו ילד ייכנס למרחב האישי שלהם? ומדוע שיאספו במקומו את שאריות האוכל שהוא משאיר על השולחנות שלהם?

ילדים שהוריהם מכילים אותם יותר מדי אינם מקבלים הכנה נכונה לחיים. בחיים האמיתיים לא יהיה מי שיאסוף אחריהם ויסבול את הלכלוך שהם משאירים, ויותר מזה: בהתנהלות זו הילד הופך להיות מטרד בחברה, מאוס ודחוי, ועם כל היתרון שאנו מעניקים לו על-ידי העצמתו וקבלתו מקיר לקיר, אנו למעשה הורסים אותו. כל מי שהיה בצבא יודע בוודאי כיצד היו החיילים האחרים מתייחסים להתנהלות זו.

 

מתוך הספר "כישורים לחיים מאושרים"