"בהתפתחותו של הילד קודם הצד הפעיל לצד הסביל. הבעה קודמת לקליטה מודעת, התפתחות השרירים קודמת להתפתחות החושים, תנועות קודמות להרגשות מודעות" ג. דיואי
האתגר הטיפולי הוא בבחינת המציאות מכמה נקודות-מבט והכרת הדרך המיטבית ומאידך – גילוי המחסומים שחוסמים את האדם להגיע למקום המשמעותי הנכסף - זאת תוך בחינת ההגנות שיש לו וכיצד מערכות אלו משתנות בחיי היום יום שלו.
בעוד הכלי המרכזי של טיפול במבוגרים הוא שפה מילולית, ילדים מתקשים להביע רגשות מופשטים ולארגן את תחושותיהם במילים תוך התייחסות לפרספקטיבת הזמן.
המשחק בצעצועים הוא חלק מרכזי בעולמם של הילדים. הילדים בונים משחק באמצעות צעצועים, משחקים ובובות, בהתאם לתהליכי סוציאליזציה שחווים במסגרות השונות. בדרך זו הם מבטאים את עצמם בתוך סיטואציות מחיי היום יום שלהם, ובכך המשחק מהווה כלי ביטוי להחצנת עולם הרגש שלהם. דרך הפעלת סיטואציות מחיי היום יום שלהם או מעולם הדמיון הם מבטאים רגשות מוכרים וגלויים בתודעה וכן מצבים ורגשות שאינם מודעים להם.
עיקר עיסוקם של הילדים בגיל בצעיר הוא שחזור של קשרים אישיים עם סובביהם, שליטה בדחפים וברגשות כלפי אובייקטים חשובים ומשמעותיים בחייהם. למשחק הטיפולי יש אופי של שחרור (קטרזיס) דרך המשחק בצעצועים הילדים פורקים מתחים, רגשות, דחפים ויצרים.
הצעצועים מאפשרים לילדים שליטה בהם ובכך יוצרים הילדים תחושה של שליטה על הסביבה. המשחק מעניק לילדים הזדמנות להכיר את המציאות החברתית – הכוללת עמדות, אמונות, רגשות וסכמות שונות במצבים ובהקשרים חברתיים משתנים. המשחק מעלה למודע מצבים קונפליקטואליים ומאפשר בחינת דפוסי התמודדות בלתי סתגלניים, סטראוטיפיים, נוקשים וכדומה.
במפגש הטיפולי הילד משחק מחדש מצבים, בהם הוא נתקל בקושי בעיבוד הרגשות שנלווים לאירועים אלו, תוך שימת דגש על יחסי האובייקט באמצעות חוויות, שהילד מעלה במשחק בהקשר של סובביו.
המשחק מהווה יצוג של חיי הילד (המטופל) ובאמצעות בניית המשחק מתאפשרת למטפל הבנה רחבה יותר באשר לעולם הצרכים והרגשות של הילד. הילד מעלה סיטואציות ובוחר כיצד לנהל את המשחק, הוא למעשה בונה, מפיק ומביים את הסיטואציה ובתוך כך הוא יכול לביים לעצמו ולאחרים הסובבים אותו מגוון של תפקידים. חלקם מבוססי מציאות וחלקם קשורים לעולם הפנטזיה שלו ומשאלות הלב – זוהי הזדמנות מבחינתו לשנות התרחשויות בהתאם לצרכיו – דבר המעניק לו תחושה של שליטה רבה יותר בחייו, הגמשת עמדתו, בדיקת יחסים עם הזולת ובחינת התנסויות חדשות. בדרך זו הילד נחשף לצדדים שונים שקיימים בו, גם אלו הלא מודעים לו, בכללם - אלו הפחות מקובלים ואף הדחויים על ידי החברה הסובבת. דרך ההכרה של חלקים אלו הילד נחשף למגוון רגשות והוא מקבל מרחב לפרוק דחפים בסביבה מוגנת ומכילה.
כך למשל יכול הילד להעביר התנסות לא נעימה, שמלווה ברגשות שקשה לו להכיל, אל גורם אחר (חבר) ובכך הוא משליך אליו חלקים שקיימים בו – בדרך זו הוא נחשף לחלקים אלו בסביבה מכילה, לומד לבטא רגשות מעוכבים בנוכחות מטפל המקבל אותם, והמטפל מלמד את הילד בהתערבותו במשחק דרכים מיטביות להתמודד עם חוויות אלו.
התנסות זו מאפשרת למטפל להכיר את הילד ולקבל הבנה רחבה ועמוקה יותר של עולמו הרגשי, הצרכים והמשאלות של הילד. באמצעות התערבות והשתתפותו של המטפל במשחק, הילד ירגיש חופשי לבטא את רגשותיו תוך ההעברתם (טרנספרנס) ועם זאת יכיר את מוגבלותם, יעבד את הרגש בהקשר הסביבתי וילמד כיצד לפתח ערוצים לעידון הרגשות (סובלימציה). בסיוע המטפל במרחב זה, הילד המטופל יבחן באופן עקיף את השפעת ההתנהגויות שלו בהקשר החברתי - אלו מסייעים ביצירת תובנה באיזון וחיזוק האני של הילד ממקום מובחן ויציב.